גיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות הוא תקופת מעבר בין הילדות לבגרות. גיל ההתבגרות זו התקופה אולי המורכבת ביותר משום שבמהלך תקופה זו מגיע המתבגר/ת לבשלות ביולוגית, כלומר היכולת לפריון ולדמיון להוריו מבחינה ביולוגית ומצד שני להמשך התלות הכלכלית והנפשית בהוריו. גיל ההתבגרות היא תקופה בה המתבגר לומד לקחת על עצמו את הפונקציות שבתקופת הילדות נשלטו על ידי ההורים. המתבגר עובר מזהות עם המסגרת המשפחתית לבניית זהות עצמאית ונפרדת, הלוקחת אחריות על מעשיו ובחירותיו. בתקופה זו מתחוללים שינויים משמעותיים בתחומים רבים: הרגשי, החברתי, הקוגניטיבי והפיסי.

גיל ההתבגרות בתחום הרגשי
המשימה המרכזית של המתבגר היא פיתוח של הזהות האישית, תוך תהליך פרידה מההורים. זהות אישית זו היא אותה תמונת עולם עצמית המעניקה למתבגר כיוון ומשמעות בחיים. בניית הזהות מתרחשת תוך התרחקות רגשית מההורים, לכן יש להורים תפקיד משמעותי בסיוע בתהליך גיל ההתבגרות.

גיל ההתבגרות בתחום החברתי
המאבק עם הסמכות (הורים, מורים וכו'), הופך לאפיון מרכזי של גיל ההתבגרות. ההתרחקות מההורים גורמת למתבגר לחפש קבוצת השתייכות חדשה, שתעניק לו ביטחון (ששאב בתקופת הילדות מהוריו). קבוצת בני הגיל, מעצם חווים "אותו סרט", מהווים קבוצת השתייכות אידיאלית. אותה קבוצה משמשת למתבגר, מודל לחיקוי, סטטוס, תמיכה והשוואה חברתית.

גיל ההתבגרות בתחום הפיסי

המתבגר עובר שינויים משמעותיים הן מבחינת המראה החיצוני והן מבחינת התשוקות והדחפים המיניים בתקופת גיל ההתבגרות. שינויים אלו מחדדים את ההבדלים בין שני המינים ומעוררים ציפיות וחרדות לגבי הזהות המינית. אחד המרכיבים בפיתוח הזהות המינית הוא דימוי הגוף הבא לידי ביטוי בשאלות כמו:" מה אני אוהב בעצמי?", "האם הגוף שלי מוצא חן בעיני?", "במה אני גאה?".

גיל ההתבגרות בתחום הקוגנטיבי
הכושר השכלי המתפתח של המתבגר מאפשר, לשער השערות, לעסוק בשאלות קיומיות סביב נושאים כמו חיים ומוות, משמעות החיים, צדק וכו'. שאלות אלו מעוררות את הצורך של המתבגר להבין, לקבל תשובות וגוררות לעיתים ביקורת כלפי ההורים והחברה בכלל, לגבי דרך החיים. אם כן, השינויים והמטלות ההתפתחותיות של גיל ההתבגרות הן רבות ומורכבות. על המתבגר ללמוד להתמודד עם שינויים ביולוגיים, המכתיבים דימוי גוף חדש ועוצמות מחודשות של דחפים, תפיסות עולם חדשות ומשתנות ועם קשרים חברתיים בעלי דפוס שונה וכן עם מגוון שתחושות ורגשות.